אברהם: חלק ב

אברהם גילה את הכוח שמנהל את הכול, שעומד מאחורי הקלעים את סיבת הסיבות לכל מה שקורה בחיים. הוא גילה איך כל החלקים קשורים אחד לשני ושהתכלית של החיים זה להתחבר באהבה אחד לשני מעל לכל השנאה, החשבונות והגועל נפש הזה ולגלות אותו, דווקא אותו, את הבורא. זו היתה תגלית נפלאה, מרעישה, הוא פשוט היה חייב לספר עליה לכולם.

"מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה … עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם". הרמב"ם.

חלק מהבבלים הרגישו מבפנים בדיוק כמו אברהם, שהם חייבים לגלות מה נמצא מעבר לכל הדברים הרגילים של העולם הזה והצטרפו אליו. חלק רצו להמשיך כרגיל במרוץ ובמרדף החיים. אבל אדם אחד לא היה מוכן לשמוע שיש כאן מישהו שאנשים מקשיבים לו. האדם הזה היה אחוז בשנאה, שררה ושלטון וחוץ מלגנוב אליו את אור הזרקורים ועוד כל מה שאפשר, לא עניין אותו כלום. לאדם הזה קראו נמרוד, והוא התחיל לרדוף את אברהם ולמרר את חייו.

אברהם, שלא מחפש מריבות ויש לו דברים יותר חשובים להתעסק בהם בחיים, בורח למדבר. הוא פותח שם יחד עם אשתו שרה את האוהל המפורסם שלהם, אחד לגברים ואחד לנשים, וכל מי שעובר מוזמן להיכנס. יש אוכל טוב, אווירה טובה, יושבים במעגל ומדברים על אהבה מעל השנאה, איחוד מעל ההבדלים.

הם מתחילים לגלות ביניהם את הכוח המיוחד הזה, הנעים, מרטיט הלבבות, יותר ויותר ויותר. ובכל פעם נופלים ממנו אל התהום! שוב מתחילים להתנגש, להתווכח, לא לסבול אחד את השני. לשנוא ממש. ושוב יושבים ביחד, לפעמים ממש מכריחים את עצמם, אוכלים משהו, שותים משהו, מחייכים גם כשלא רוצים, מכריחים את עצמם להיזכר בו, לבוא אליו, להתקרב. ואז הוא שוב מתגלה, הבורא, ממש כמו נס, בין העננים הקודרים. כך הם מתחילים להתחבר, אנשי בית אברהם שבעתיד ייקראו בני ישראל ואחר כך גם יהפכו לעם ישראל. ועל זה בהמשך.